שנזהר שלא לדרוך על העקבות . כך עשינו כולנו . העקבות היו ברורים והתנועה שלנו היתה די מהירה . כעבור שעה ‑ שעה וחצי התקשר אלי מג"ד אגוז, סא"ל אורי שמחוני, שהגדוד שלו, בחלקו, היה מוצב בתעסוקה מבצעית ברמת הגולן . אורי ביקש להצטרף למרדף, הסברתי לו היכן אנחנו נמצאים ואיך יגיע אלינו . אמרתי כי עליו לעשות את כל הדרך מחושנייה בהליכה או בריצה, בשום פנים לא ברכב, על מנת שנוכל להפתיע את המחבלים . לא להפחיד אותם, להפך . אנחנו רוצים שירגישו בנוח ובטוחים . היה חשוב ליצור איתם מגע עוד לפני החשיכה, כי אז הם יוכלו להיעלם בשטח . הם ידעו היטב מה המטרה שלהם, הם באו לרצוח . כוח בסדר גודל כזה היה מסוכן מאוד . היינו חייבים לעצור אותו מוקדם ככל האפשר, כאמור עדיין באור יום . היה ברור שהם הולכים על מטרה כבדה . בשלב זה התרחקנו מהגבול מרחק של כעשרה קילומטרים . אורי השיג אותנו, נושם ונושף, תפס מקום לידי והמשכנו במרדף . ישר לפנים ראיתי חורשת איקליפטוסים, במרחק של קילומטר אחד, בשטח שעליו יושבת היום קצרין . התמקדתי כל הזמן בתוואי הקרקע, בכל הפרטים שנראו בשטח, תוך שאני מנסה להבין במהירות את המשמעות שלהם בהקשר למשימה שלפ...
אל הספר