הוא לא דאג . "ממילא לא רציתי לעזוב את קיוטו", אמר מאוחר יותר . "אף פעם * תפקידו היה לתחזקלא היה לי חלום מסוים לגבי עבודה, וזה היה בסדר גמור" . את מכונות ייצור הקלפים . היו מכונות ספורות, אז יוקואי היה כל מחלקת התחזוקה כולה . מאז ומתמיד התלהב מתחביבים ; פסנתר, ריקודים סלוניים, שירת מקהלה, צלילה חופשית, רכבות צעצוע, טיפול במכוניות, ומעל לכול מוֹנוֹזוּקוּרי - מילולית, "לייצר דברים" . הוא ידע לשפְצֵר . בטרם היו מערכות סטריאו לרכב, הוא חיבר רשם ‑ קול לרדיו של מכוניתו כדי שיוכל להקליט ולהשמיע תוכן מאוחר יותר . בחודשים הראשונים שלו בנינטנדו היתה כל כך מעט עבודה, שהוא בילה את זמנו בלשחק בציוד של החברה . יום אחד הוא ניסר פיסות עץ מצטלבות וחיבר להן זרוע מתארכת פשוטה, כמו זו המחוברת לליצן שקופץ מקופסה, שראה בסרטים מצוירים, או כשבטן רובוט נפתחת ונורית מתוכה כפפת אגרוף . בקצה החיצוני תקע מתקן אחיזה שנסגר כשלחץ על ידיות להארכת הזרוע . כעת היה יכול לתפוס חפצים ולקרב אותם מבלי לקום ממקומו . נשיא החברה ראה את השכיר החדש משתעשע במתקן שלו וקרא לו למשרדו . "חשבתי שינזוף בי", נזכר יוקואי . אבל המנהל הנואש ...
אל הספר