הדבר לא היה יכול להימשך לעד, אבל לא היה לו שום מושג מה עוד יוכל לעשות . למרבה המזל היה לדוד שלו עסק מצליח במיוחד של סחר באמנות, וזמן קצר קודם לכן הוענק לו תואר אבירות . הוא הציע לאחיין שלו עבודה בעיר הגדולה . יצירת אמנות לא נסכה בילד השראה אבל מכירתה - כן . הוא הפנה את ההתבוננות האינטנסיבית שתרגל בטבע לליטוגרפיות ולתמונות וקטלג את מה שראה בדיוק כשם שעשה בחיפושיות שלו . כשמלאו לו ,20 הוא טיפל בלקוחות גדולים ונסע מחוץ למדינה למסעות מכירה . הצעיר אמר להוריו בביטחון שלעולם לא יצטרך לחפש שוב עבודה . הוא טעה . הוא היה ילד כפרי בעיר הגדולה, ללא גינונים חברתיים שיעזרו לו ליישב מחלוקות עם הבוס, והוא שנא התמקחויות משום שהן נראו לו כמו ניסיון לנצל לקוחות . עד מהרה הועבר למשרד בלונדון כדי שלא יצטרך לטפל ישירות בלקוחות, ובגיל 22 הועבר שוב, הפעם לפריז . הוא הגיע לצרפת לעיצומה של מהפכה אמנותית . בדרכו לעבודה עבר הצעיר על פני גלריות של אמנים שעמדו להפוך לידועי שם . למרות זאת, כפי שיכתבו שניים מהביוגרפים העתידיים 203 הוא היהשלו, כפי שקרה עם המורה לאמנות, "הוא לא הפנים שום דבר" . עסוק מדי באובססיה חדשה ...
אל הספר