268 פרק תשיעי הרעיונית והמבנית של עונש המאסר . בתי כלא נתפסו כמסגרות תקוֹן : מוסדות טיפוליים, בדומה לבתי חולים, בהם עובדים מומחים מתחומים שונים באבחון עבריינים ובטיפול בהם . הרעיון שעמד ביסוד החשיבה הקלאסית, לפיו יש להטיל עונש שווה בגין מעשים דומים על מנת לבטא אינטרס גמולי, הוחלף במודל ענישה אינדיבידואלית וגמישה , שתכליתה לשחרר עבריינים שהשתקמו ויכולים לחזור לחברה מבלי להוות איום, ולהשאיר במאסר עבריינים שטרם השתקמו או שאינם ברי שיקום, אשר נדרש להרחיקם ולבודדם מהחברה . השלב השלישי התרחש במהלך שנות השלושים של המאה ה- ,20 בעקבות התבססות אסכולת שיקגו , אז הוסטה נקודת הכובד של החשיבה הקרימינולוגית מהתחום הקליני ( הרפואי והפסיכו-פתולוגי ) אל ה פרדיגמה הסוציולוגית . מוקד החקירה עבר מהעבריין עצמו אל הסביבה הפיזית והחברתית שבה מתבצעת העבריינות . ברוב התיאוריות הסוציולוגיות נשמרה המסורת הפוזיטיביסטית, השואפת לאתר את הגורמים לעבריינות ולפתח דרכי התמודדות עמם . אלא שכעת החוקרים חיפשו גורמים אלו גם במרחב הפיזי והחברתי . גם המדיניות שאימצה הפרדיגמה הסוציולוגית דומה במהותה למדיניות של הפרדיגמה הפוזיט...
אל הספר