פסיכו־פתולוגיות ופשיעה

תיאוריות פוזיטיביסטיות מוקדמות 95 לקראת סוף המאה ה- 19 קם פסיכיאטר גרמני צעיר בשם אמיל קרפלין ( Emil Kraepelin ) שביקש לקדם מדיניות שתוביל ל מדיקליזציה של תחום המשפט הפלילי . קרפלין העריך שעבריינות, בדומה למחלות נפש, היא תוצר של גורמים תורשתיים וסביבתיים, ולכן יש להחליף את הגישה הגמולית בגישה טיפולית, שבבסיסה רצון לטפל בעבריין ולהגן על החברה . קרפלין המליץ להחליף את השימוש בעונשי מאסר קבועים בכליאה במוסדות טיפוליים ללא הגבלת זמן ( 2000 Wetzell, ) . הרעיון היה מהפכני יתר על המידה ולא זכה לאהדה רבה, אך קרפלין עצמו הפך ברבות השנים לאחד ממייסדי הפסיכיאטריה המדעית המודרנית . ב- 1883 יצאה לאור המהדורה הראשונה של ספרו מ ב ו א ל פ ס י כ י א ט ר י ה, שהציע גישה נוזולוגית ( תורת סיווג המחלות ) חדשנית, המבוססת על אפיון מחלות נפש בהתאם לתסמינים המופיעים בצוותא . חדשנותו התבטאה, בין היתר, באבחון ובהגדרה של סינדרומים מרכזיים כמו סכיזופרניה, אותה כינה דמנציה פרקוקס, מאניה דיפרסיה ופסיכוזה פרנואידית ( 2014 Blaney, Krueger, & Millon, ) . בדומה ללומברוזו, קרפלין סבר שמקור ההתנהגות העבריינית הוא תורשתי ו...  אל הספר