126 שער שלישי בחברה הערבית כיום — משום שבבסיסה היא עדיין פטריארכלית מסורתית — רוב מנהלי בתי הספר הם גברים, וזאת בניגוד למצב בחברה הישראלית, שבה מרביתן מנהלות . להבדל זה יש השפעה על סגנון המנהיגות ועל דרך ההתנהלות של מנהלי בתי הספר . מרביתם מאמצים סגנון מנהיגות מתגמל, אשר נחשב ל"גברי" בכך שהוא שמרני, ריכוזי ומדגיש היררכיה נוקשה . סגנון זה תואם למקומם של הגברים בחברה המסורתית הקולקטיביסטית ( ; 2014 Abu - Hussain, Arar & Oplatka, 2011 ; Arar, Shapira, Azaiza, & Hertz - Lazrowitz, 2013 ) . המנהלים יחזיקו בדרך כלל בכל הכוח בבית הספר ולא ישתפו את המורים בהחלטות הקשורות למדיניות בית הספר, אלא רק באלו הקשורות לנושאים פדגוגיים — כמו תוכנית הלימודים או שיטות למידה ( עראר ואופלטקה, 2013 ; עראר ומסרי-חרזאללה, 2016 ) . אחת הסיבות לגישה זו של מנהלי בתי הספר הערביים נובעת מכך שהם מושפעים מלחצים רבים המופעלים עליהם : מהמפקחים המפעילים רגולציה גבוהה, מהשלטון המקומי המונע משיקולים סוציו-תרבותיים ( רביע, 2013 ) , ומהחמולה אשר מונעת מהפוליטיקה המקומית בתוכה ( עראר ושפירא, 2011 ) . לחצים אלה משמעותיים כבר ...
אל הספר