140 יהודה ישראלי, אסתר פלד וחרדה נמצאים הרבה בסביבה שלנו . מטופלים באים עם חרדה, כך הם אומרים . רבים מהם אומרים כך . לעתים אני מרגישה שהמילה הזאת מכסה על דברים אחרים . אדם אומר "אני חרד", ושם על עצמו את התווית הזאת, בלי להתחייב למחשבה על השאלה מדוע הוא חרד . זה מאפשר לו טווח של התנהגויות ותפקודים, כשלאמיתו של דבר אין מדובר בחרדה, אלא בקונפליקטים . יהודה : אנשים אכן משתמשים במילה חרדה כדי לדבר על דברים אחרים, או כדי להתחמק מלתת לדברים שם . אני חושב שזאת המהות של החרדה . אסתר : זו המהות ? להתחמק מלתת לדברים שם ? יהודה : בדיוק . זאת אומרת, כפי ששאלת : חרדה — מה זה ? נתחיל במאמץ להתחמק מלתת לדברים שם : זאת החרדה במובן הפרוידיאני, החרדה מפני הדבר המודחק . נמשיך באפשרות שלדברים אין שם — זאת החרדה הלאקאניאנית, החרדה מפני הדבר שאין לו שם . אין לו שם לא כי הדחקנו את השם שלו, אלא כי אין לו שם . אדם עובר חוויה והוא לא מצליח לתת לה שם ; יש לו מיחושים בגוף והוא לא מצליח למצוא להם אבחנה . אז זה נהיה היפוכונדריה . ההיפוכונדריה היא הניסיון לתת שם לדבר שהוא חרדה, כדי להפחית את החרדה . אז ייתכנו שתי אפש...
אל הספר