46 יהודה ישראלי, אסתר פלד יהודה : נכון . ובתור תינוק, מבחינה הישרדותית, טוב שכך הוא רואה את זה, כמו כל גוזל שתובע מזון מהאימא הציפור . השאלה היא אם הוא נשאר בעמדה הזו, של "לקחו לי, גזלו ממני את מה שמגיע לי", כאשר הוא נהיה מבוגר . ופה האתיקה אומרת : איש אינו אשם בעובדה שעברת גמילה . לא היה הסכם שתישאר תינוק לנצח, ואיש אינו אשם בהפרת ההסכם הזה, לא אשם מי שהפסיק לתת לך ולא אתה שלא הסכמת לקבל, פשוט כי לא היה הסכם כזה . ואז, מתוך ההבנה הזאת קל הרבה יותר להשלים עם אובדנים, שאינם אשמתו של מישהו . זה ההיבט האוראלי . זכור לי מקרה של ילד שכעס על כך שקופח בכך שנולד כבן זקונים . כש"הסכמתי" איתו וכעסתי בשמו על הוריו, הוא התחיל לצחוק : הוא הבין את האבסורד שבקובלנה . האובדן האנאלי הוא פועל יוצא של איסור ; לא של קיפוח, אלא של איסור . אוסרים על הילד לעשות במכנסיים . כמבוגר הוא יכול להסתכל על זה אחרת, לא כעל איסור : איסור הוא דבר דמיוני . זה לא באמת כך, שמותר ואסור ; אין אחר גדול שיגיד לי מה מותר ומה אסור . אם לא בא לי ללכת לשירותים זכותי לעשות במכנסיים . אבל האם אני רוצה ? אולי כן, אבל לא כדאי לי . כאן...
אל הספר