ההרג נמשך, הפעם בשומרון, וגם שם הכה יהוא את כל הנשארים לאחאב עד השמידוֹ אותם ( פסוק 17 ) . תופעות מסוג זה היו בוודאי נפוצות ומוכרות . בסיפורי דוד ושאול הן שולבו בדרך מיוחדת במינה . בסיפור המרדפים של שאול אחר דוד, שהובאו לעיל, צוין שכאשר נוכח שאול בצדקת דוד, הוא התחנן בפניו שיישבע לו שלא יכרית את זרעו ולא ישמיד את שמו . ודוד נשבע ( שמואל א כד, 20 ‑ 22 ) . כפי שכבר צוין, קשה להאמין שהתרחשות כזו אכן אירעה . ואולם, התחינה ששם המחבר בפיו של שאול מלמדת היטב מה היתה המשמעות הברורה, לכל אלה שחיו בימים ההם, של אובדן השלטון ומה יהיו התוצאות לגבי כל משפחתו של שאול . תחינה זו גורעת, כמובן, מאמינות הסיפור כולו . לחוסר הסבירות שמלך יתחנן בדרך זו בפני מי שנמלט מפניו מצטרפת העובדה שאותו מלך מבין היטב מה יעלה בגורל כל משפחתו אם אותו נמלט יעלה לשלטון . בנסיבות אלה, קשה להאמין ששאול היה מסתפק בשבועת דוד ומאפשר לו להימלט . שבועה זו מצטרפת לשורה של שבועות בין דוד ליהונתן . מה עלה בגורלה של שבועת דוד לשאול הסתבר בהמשך האירועים . לאחר ששאול ושלושת בניו נפלו בקרב בגלבוע, המשיכה משפחתו להידרדר, ובסופו של התהלי...
אל הספר