את ברק אובמה הם התקשו לכנות "גבר שחור זועם", כי הוא היה רך בדיבור, משכיל, והסמל המסחרי שלו היה סובלנות כלפי הכול, כלפי כולם . הוא נאם כמו משורר, ובפואטיקה שלו היו אלמנטים מפייסים ומרגיעים . אבל מישל אובמה, בקריקטורות שהתפרסמו בעיתוני הימין, ולא רק בהם, כונתה בפיהם "אישה שחורה זועמת", ובחלק מהן ציירו אותה בבגדי טרוריסטית שמטרתה לפוצץ את אמריקה הלבנה . מישל אובמה היא נצר למשפחת עבדים . אבות אבותיה השחורים נחשבו על פי חוקי מדינות הדרום לנכס שניתן לקנותו ולמוכרו, ובעת בחירות ‑ לשלוש חמישיות בן אדם, אם כי להצביע הם לא הורשו . כן, היה בה זעם קדוש והיתה בה גם אהבה גדולה לאמריקה, אבל היא הצליחה לבלבל את אמריקה הלבנה, כי היתה גם משכילה וגם כועסת, ולוחמת למען זכויות אדם ונשים וילדים, אישה שעמדה על עקרונותיה . היא נאבקה למען קידום השכלה גבוהה לנערות בארצות הברית ומחוצה לה, ולחיזוק שירותים חברתיים . היו בה רוגז וגם התפייסות וגם רכות וענווה . פעילותה המגוונת ואישיותה המורכבת סירבו להתאים בדיוק לסטריאוטיפ שהוכן עבורה . מבלי שאובמה התכוון לכך, נשיאותו סייעה ליצור את דמותו של הגבר הלבן הזועם . אמריקה ...
אל הספר