73ש ר ה ה ו ל צ מ ן , הברוןה פניה ארשת רצינית . היא נגשה אל אמ עלךא,ילדה בשמלה קצרה נצרים . שרה הולצמן דחתה את הואיל לקום ממקומו והציע לה את כורסת ה מצביעה על הספר שבידה, ומיד הלכה אל הסוכה שבשולי,ההצעה בקרירות בתה במשיכת כתפיים,יאגם . הגברת הולצמן עקבה אחרה הפונה אל הגבעה לשובפון רוזן ובתנועת ידה הבשרנית ועמוסת הטבעות הזמינה את האדון עובדה שהשתיים,הלעדעתו . רק עתה נתן האדון הלמונדאל כורסת הנצרים גם הזריםולעתיםהתרחקו מכל השאר . האחרים,,הגברת והעלמה הולצמן ניהלו ביניהם שיחה, והצעירות השתעשעו, צחקקו ושיחקו טניס על ,שבהם משחקי חברה בסלון . רק שרה הולצמן שמרה – בימים גשומיםהמדשאה, ו על בדידות . . מש ממנהנדמה שלפחות האם לא השתעממה, שכן הברון המטורזן לא מרפקיה שעונה על ,הילדה המסתגרת בסוכהריחם על הלמונד טוב הלב רכונה על ספרה . הוא קם ממקומו ופעמים אחדות חלף על פני הסוכה . ו שרה הולצמןלא קראהשטת קדימההיד המולמרותלתדהמתו הבחין ש כי אם שלחה מבט עצוב לעבר האגם, כמו חיפשה משהו בעברו,בספר היא נבהלה ולרגעבסקרנות לא מוסתרת, כאשר התקרב אליהךהאחר . א מםדווהביטהקימטה את מצחהּ אחד התבוננה בו במבט מפוחד, ...
אל הספר