468 שוקי פרידמן סעיף 6 ( ב ) , הקובע כי "המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי" ; סעיף 6 ( ג ) , הקובע כי "המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות" . כפי שניתן לראות, הסעיפים האלה כוללים את הרכיבים ה"קלסיים" של חוקי תפוצות : שבות, מחויבות להגנה על בני התפוצה ומחויבות לשימור תרבותה של הקבוצה בקרב בני התפוצה ועל הקשר שלהם עם מדינת האם . כיאה למסמך כמו-חוקתי, הסעיפים הצהרתיים ודלילים בהתחייבויות פוזיטיביות . במובן המעשי, דומה שהם מנוסחים כסעיפים "מאפשרים", כלומר הם יוצרים מסגרת נורמטיבית עקרונית שאליה אפשר לצקת תוכן פוזיטיבי, ולא כסעיפים המחייבים פעולה קונקרטית . הופעתם בחלק של החוקה, בחוק יסוד שהוא באופיו חוק בעל משמעות זהותית, מחזקת את הפרשנות הזאת . ההיסטוריה החקיקתית הקצרה שלהם מלמדת גם היא שלכך כיוון המחוקק . מענין לציין בהקשר הזה את התפקיד שמדינת ישראל מקבלת על עצמה כשהיא מבקשת לפעול לשימור המורשת היהודית-היסטורית והדתית . למעשה, בכך מדינת ישראל מכריזה על עצמה לא רק שהיא מרכזו הלאומי של העם היהודי, אלא גם שהיא מ...
אל הספר