חוק הלאום ואתגר השוויון

156 ידידיה צ' שטרן כמה נימוקים מצטברים תומכים בפרשנות המעמידה את סעיף 7 גבוה יותר מערך השוויון במדרג הנורמטיבי : ראשית, חוק הלאום הוא חוק מאוחר יותר מחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו, ולכן במקרה של סתירה הוא גובר עליו ; שנית, סעיף 7 הוא סעיף ספציפי — הוא עוסק בהסדרת ההתיישבות, ולכן עדיף על הנורמה הכללית שקובע חוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו ; שלישית, חוק הלאום הוא חוק משוריין, להבדיל מחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו שאיננו משוריין ; רביעית, בחוק הלאום אין פסקת הגבלה, שלא כמו בחוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו, ולכן, לכאורה, אין אפשרות לפגוע בעקרונות המנויים בו . בניגוד לארבע הטענות שבפסקה הקודמת, יש טענות חזקות נגד הפרשנות שלפיה סעיף 7 מחולל מהפכה חוקתית אנטי-שוויונית : ראשית, ההיסטוריה החקיקתית — דחיית הנוסח המוקדם, שעילתה הברורה הייתה התנגדות לפגיעה בזכויות האישיות של האזרח הערבי — איננה תומכת בפרשנות זו . שינוי הנוסח נועד למנוע פגיעה בשוויון ( לפחות ביחס לפגיעה אישית באזרח הלא-יהודי ) . שנית, כמפורט בסעיף 1 לעיל, יש להעדיף פרשנות הרמונית של שני חוקי היסוד ולדחות את הפרשנות 87 סעיף 7 אינו מסמיך את ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר