ש י ח ה | 285 הדרך מהלדרלין לבן-יצחק צולחת מרחקים של אופטימיות והרואיות, וסופה כאמור, מעפיל לא פחות מאשר אל הר הדרשה . אבל למרות הטון, קשה להשתחרר מן הרושם שהרצאת הדברים הנשגבת הזו, שלכאורה ניצבת מולנו עם הישועה בכיס האחד והאמת במשנהו, מעבירה דווקא אמונה וחוויה אישיות מאוד . הנאמר לרבים מעל ההר, המסר הרומנטי, המטיפני והמעט פתטי, חוזר בשיר זה אל האישי והייחודי, חוזר אל עמדתו של הדובר — ורק משם יכול לחזור שוב אל האוניברסלי ואל הקוסמי . הממדים שבן יצחק מרשה כאן לעצמו אינם עומדים בסופו של דבר בשירותו של איזשהו מיסיון ממשי, אלא בשירות הרוחב, הגובה והעומק שאליהם הוא מכוון את האני, את האדם . הזורעים ( בדמעה ) לא יקצרו ( ברינה ) — "כִּי יַרְחִיקוּנְדוֹד" : זריעתם, נתינתם הבלתי מותנית כרוכה בנטישה והפקרה . נתינתם אדישה לדמעה ולרינה שבעמק הבכא הזה ; היא פשוט כורח של הכוח המפרה, שבו מתייחדים אותם יחידי סגולה שעליהם מדבר המשורר . בין אם ה"נְדוֹד" הזה נאמר כאן פשוטו כמשמעו, ובין אם הוא מרחיק אל מחוזות רוחניים, יש להפקרה המשתמעת גם ממד אכזרי, שכן היא חוזרת גם אל האישי והאנושי, אל מפעלותיו של אדם ואל...
אל הספר