ש י ח ה | 255 הכאב, שעובר עוד בטרם הוצהר באמצעות הקיטוע הכאוב של משפטים קצרים אלה, חל כאן על כל המכלול הטעון שקדם לו . בשורה הרביעית של השיר מתחילה להתבהר הסיטואציה הקונקרטית : הוא חיכה לה וחיכה לה, כנראה בפתח ביתה, והיא לא חיכתה לו שם, וגם לא באה . ואילו הוא, דווקא "הֵבִיא הַרְבֵּה לֵב", מספר המשורר . לא "אהבה" אלא "לֵב" הוא הביא אל המפגש הזה — ובניסוח העממי הזה, שמחזיק גם את המובן של אהבה, עוברות איכויות מוחשות נוספות . ב"לֵב" יש מן החום, הפשטות והתמימות של אותו אוהב, מן העניין וההשקעה, ומתשומת הלב הטוטלית שלו . רגשית, זוהי עמדתו של גיבור השיר גם כעת, אלא שזו עמדה שאי אפשר להחזיק בה, שהרי "יֵשׁלוֹכָּבוֹד" . נפשו הופכת לשדה מערכה בין אהבתו לגאוותו, והסכסוך הזה שבין הלב לכבוד הוא מחולל של כאב . שתי שורות אלה אכן חוזרות אל ה"כואב מאוד" של השורה השלישית : ה"לֵב" שנחרז ב"כּוֹאֵב", וה"כָּבוֹד" שמצליל את הכאב בעיצוריו ( כּ', ב' ) וגם מתחרז ב"מְאֹד" . עכשיו נשארו רק הצער והנוחם, רק חבָל ועוד חבָל ; שכן הביטוי "חֲבָל גַּם עָלֶיהָ" נשמע גם הוא ביותר ממובן אחד . 'חֲבָל ( לא רק עליו אלא ) גַּם ע...
אל הספר