מתחת למסכת המוות

ש י ח ה | 247 א' — אותו הדבר גם בשירה . שבע-עשרה ההברות של ההייקו, הן רק התווים, אבל הצורה היא המהלך כולו, התנועה של המחשבה בתוך השורות : הבחנה — התרחשות — ואז תובנה . נ' — נפלא, כן . בכל אמנות הצורה היא התנועה הפנימית . כאן ובשיחות רבות אחרות אפשר לומר שעמדתו של נָקָמוּרה הייתה קרובה יותר לזו של אוֹנוֹ, בעוד שאני נטיתי יותר לגישתו של היג'יקָטה : נָקָמוּרה העדיף תמיד ללכת לבדו על החבל הדק והבלתי נראה של חוש האמת, ולהבחין בזיוף או באותנטיות מתוך רוחו שלו . כל סימון של מתווה מחשבה נראה לו כהסתכנות בהכללה שתגביל את החשיבה הבאה . ללא לקיחת סיכון כזה הבנתנו את העולם נותרת, לטוב ולרע, בגדר ידיעה ספונטנית . העמדה הרוחנית של צְפייה ללא הזדהות — בגופך ובמה שמניע אותו, או בתמונות המחשבה העוברות בך — ניתנת להילמד רק באופן חווייתי, ולהיווצר באופן ספונטני ; אבל כדי להתבונן בעצמך באופן זה, כעֵד, אפשר גם לנקוט שיטות רוחניות אחרות . בּוּטוֹאו שירה אינם סדרת תנועות שניתן להעתיקן, אבל הן גם אינן מדיטציה, אלא קודם-כול דרך של חקירה עצמית דרך אמנות . אם לחזור לשיחה שלמעלה — אמנם לא כל הייקו מבוסס על הדינמי...  אל הספר