226 | ש י ח ה כבר בראשיתה של שירת היחיד במערב, במאה ה- 7 לפנה"ס, המשורר היווני ארכילוֹכוֹס 4 בפתיחה הוא מספר על מספר בשיר איך ניסה והצליח לפתות את בִתה של אַמְפִימֶדוֹ . אודות המעשה, אבל מהר מאוד הוא עובר מדיבור על אודות הנערה לדיבור ישיר אליה, בהווה של ההתרחשות . במונולוג הפיתוי שלו המשורר הפרקטי מבטיח לה שאם תשכב אִתו לא יחדור אליה, וכך תוכל לשמור על בתוליה, אך גם אינו שוכח להוסיף שרק בה הוא חושק, ולא בשום אהובה אחרת . הנאום משיג את מטרתו, והנערה משתכנעת ומסכימה : כָּל זֹאת אָמַרְתִּי ; וְנוֹטֵל אֶת הַנַּעֲרָה אֶל בֵּין פְּרָחִים פְּתוּחֵי כּוֹתֶרֶת הִשְׁכַּבְתִּיהָ, וּמְכַסֶּה אוֹתָהּ בְּאַדַּרְתִּי הָרַכָּה, חִבַּקְִתִּי אֶת צַוָּארָהּבִּזְרוֹעִי . . . עַד שִׁחְרַרְתִּי אֶת אוֹנִי הַלָּבָן, נוֹגֵעַבִּשְׂעָרָהּהַזָּהֹב . מלאכת השידול של ארכילוכוס לא הייתה מתוחכמת במיוחד — הפיתוי הוא כאמור בשני מהלכים : ראשית, "הֵן בְּגַנֵּךְעוֹטֶה הָעֵשֶׂב / אֶעֱצֹר", ושנית, "רַק אוֹתָךְאֲנִי רוֹצֶה" ( בסדר זה במקור ) . אפשר להניח שהוא פשוט סומך על כך שהבחורה נמשכת אליו, וכל הדיבורים רק באים להפיג א...
אל הספר