ש י ח ה | 213 אלא שגם בזה לא תמיד די . השומע יכול להכיר את המילה ולטעות בהוראתה . או להיות בספק הן לגבי משמעות המילה והן לגבי הוראתה . אם אני אומר ש"הגאולה קרובה" ומתכוון למישהי בעלת תושייה ששמה גאולה, אני עלול להטעות את השומע בהוראת המילה . עליו לתפוס את ההצבעה הכפולה על המסומנים השונים ולשייכם זה לזה : גאולה עומדת להגיע, ובואה יציל את המצב . דרושים לו מידע והקשר כדי להבין את כוונתי . אם לא איידע את השומע על כוונתי, המסומן 'גאולה' יישאר עלום, וההֶגד — אידיוסינקרטי . במקרים אחרים אפשר שיהיה עליי 'לפתור את החידה' הן מצד המילה והן מצד הוראתה . זהו האתגר בשירי שטות למשל . ב- Jubberwoky של לואיס קרול אני יכול להסיק מן השיר שמדובר בטורף בעל מלתעות וציפורניים — רק לאחר פענוח הכתוב : הפעלים המתארים את תנועתו ואת קולו הם שפה פרטית שעליי לפענח . מלכתחילה, אנחנו מבינים בשיר כזה רק חלק מן ההֶגד — מילים אנגליות, סימוני יידוע וריבוי, סימוני השם ותואר השם — ומשלימים את החסר : " T’ was Brillig and the slithy toves " הוא הֶגד חידתי פתוח לספקולציות, אבל גם תבנית לשון בהירה דיה . לעומת זאת אם נשמיט כל מ...
אל הספר