168 | ש י ח ה העליון, שַאנְג די . בהקשר זה נראה הקורבן כמבוסס על העיקרון של הקבלת עולם המתים לעולמנו . על פי היגיון זה נקברו משרתים, עבדים וחיילים עם המלך כדי לשמשו בחיים שמעבר לעולם הזה . בדומה, נזבחו צעירים וצעירות ונקברו עם מלכם בקיסרות הצ'ימו של פרוּבמאות ה- 14 וה- 15 לספירה . בני אדם חיים, שמאוחר יותר הומרו בסין בדמויות חימר, בדומה לדמויות מצוירות בקברים המצריים, נקברו למטרה 'מעשית' : הם נשלחו לעולם האבות כדי לשמשם . משום כך, קורבנות אדם מסוג זה מעולם לא הומרו בזבחי חיות, שהרי החיות אינן מסוגלות למלא את הפונקציה הנדרשת . בהשוואה, הזבח הוודי לא נוצר מתוך שאיפה לשעתוק מציאות עולמנו לעולם המתים . אמנם איננו יודעים אם האמונה בגלגולי הנפש כבר הייתה מושרשת בעולם הקדם-וֶדי, אך מעצם קישורו של הזבח למיתוס שאינו קשור לפולחן אבות ואינו נושא אופי כתוני, די ברור שהרציונל הדתי לקורבן הסיני ולקורבן הוודי האמורים היה שונה . באופן אחר לגמרי מתקשר לקורבן העיקרון של שימור הסדר הקוסמי בדת האצטקית . במיתוס האצטקי, מחליטה אסיפת האלים להקריב שניים מתוכם לשם יצירתה של 'השמש החמישית' ( העידן האחרון של היק...
אל הספר