120 | ש י ח ה הָאֵל בָּרָא אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן מִשְּׁמוֹנֶה תְּמוּרוֹת — עַצְמוֹתָיו מֵאֶבֶן, בְּשָׂרוֹמֵאֲדָמָה, דָּמוֹמִמַּיִם, לִבּוֹמֵרוּחַ, 1 מַחְשְׁבוֹתָיו מֵעֲנָנִים, זֵעָתוֹמִטַּל, מַחְלְפוֹת-שְׂעָרוֹמֵעֵשֶׂב, וְעֵינָיו מִן הַשֶּׁמֶשׁ . שש מאותן שמונה תמורות נמנות גם בטקסט הרוסי המוקדם של 'דרשת שלושת הקדושים' ( בשתי התמורות הנותרות ישו ורוח הקודש ממלאים שם את מקומם של הטל והעשב ) . בשינויים מסוימים מצוי רעיון זה של קשר חילופין בין חלקי הטבע לאיברי האדם כבר במיתוס היווני הרומי והקלטי, ועקבותיה של אותה סימטריה מתגלים גם במסורת הפרסית . במיתוס המניכיאי, נוצר האדם מחמשת "בניו" של גַיוֹמַארְד, האדם האלוהי הקדמון, שהם חמשת היסודות הזורואסטריים : אדמה, מים, צומח, אש ורוח . במותו שב האדם אל אותם יסודות עצמם : חֲמִשָּׁה מְקַבְּלִים הֵם, כֵּלִים לְחֹמֶר גּוּפָם שֶׁל הַמֵּתִים . אֶחָד הוּא הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר הִיא שׁוֹמֶרֶת הַבָּשָׂר, הָעֶצֶם, וְהַגִּידִים . שֵׁנִי הוּא הַמַּיִם, אֲשֶׁר הֵם שׁוֹמְרֵי הַדָּם . שְׁלִישִׁי הוּא הַצְּמָחִים, מְקִימֵי שְׂעַר הַגּוּף וְהָרֹאשׁ . רְבִיעִי הוּא ...
אל הספר