96 | ש י ח ה העיון הקצר שלמעלה בהיסטוריה של תפיסת החלום עשוי להיראות לנו כגיבוב של אמונות תפלות, אבל דומה שאף כי השמות השתנו, הפרשנות למקור החלומות לא עברה מהפך של ממש . ה"תת-מודע" ממלא בתרבותנו תפקיד דומה לזה שמילאו אלים, רוחות ושדים בתרבויות עברו, וכמוהם מעמיד אותנו בעמדה סבילה ונטולת שליטה . תפיסה הפוכה מזו נשמעה אמנם מכבר, והרבה לפני קרלוס קַסטַניֶידה טען כבר אפלטון 12 אולם תפיסה כי ניתן וראוי לשלוט בחלימה, ולהביא את ההכרה המודעת אל החלום . זו לא הפכה מעולם לנחלת הכלל במערב . דומה שהנתק בין חלום לערוּת רק גבר בתרבותנו, ושברו של החלום הפך לשבר תודעתי ; בחרנו בָּעֵרוּת ודחינו את החלום . עם זאת העדפת הערוּת אינה יכולה לאיין את החלום יותר משהעדפת הגוף מסוגלת לאיין את הרוח ; לא תיתכן ערוּת בלי חלום — ולא רק מבחינת תפקודנו הביולוגי . החלום הוא המצע שממנו מתאפשר המיקוד הער . במודע או שלא, יוצרים ידעו זאת תמיד, משום דמיון השפות שבין החלום לאמנות ; איני רוצה לומר בכך שהאמנות אינה אלא ביטוי של חלימה בהקיץ, אלא להפך — להצביע על החלימה כתהליך סופּר-יצירתי — וכמימוש ספונטאני של אינטלקט, דמיון ו...
אל הספר