ש י ח ה | 67 הקלסית, ולמעשה אינה מרמזת ליותר ממה שידוע לנו ממקורות אחרים על התנהגות מינית קיימת . לכאורה נראה אפוא שהקומדיה עשויה לשקף לכל היותר את הנוהג בפועל, אך בעקיפין היא מאירה גם את המציאות הנורמטיבית . ההלעגה אינה הלעגה אם היא מייחסת פעילויות שאינן מעוגנות במציאות חברתית כלשהי ; פער ומתח בין רצוי ומצוי הוא כלי קומי ראשון במעלה, ובדרך זו משתקף גם האתוס . דוגמה לכך הוא הקטע לעיל מתוך "פלוטוס" של אריסטופנס ( ר' לעיל עמ' 60 ) , השׂם לצחוק את האבחנה בין אתנן לבין מתנות אהבה, או העובדה שהלעגה הומוארוטית משולחת בחריג או במוגזם, כמו מאהבים משתטים או בוגרים המשמשים בתפקיד הפסיבי . לפני הקונבנציות האמנותיות השמרניות-יחסית של אטיקה הקלסית, אנו מוצאים התבטאויות שאינן משתמעות לשתי פנים ביחס להתנהגות מינית . כך למשל בשירתו של תֵאוֹגְניס הנער מושווה לסוס שבהיותו "שְׂבַע שְׂעוֹרָה" הריהו "שָׁב אֶל הָאֻרְוָה, חָפֵץ 32 ואילו דימוי הסוס 31 "שעורה" היא עגה הומוריסטית לאברו של המאהבבְּרוֹכֵב טוֹב" . ורוכבו הנו חד משמעי דיו, ומוכּר לנו גם מאֲנַקרֶאוֹן הפונה ל'סיחה התרקית' שלו : "דְּעִי 33 לָךְ, הֵיטֵ...
אל הספר