ש י ח ה | 61 ניכרת את החוק הכתוב והבלתי-כתוב באתונה, דיבר על יחסים פּדרסטיים בלשון מפורשת לא פחות מזו של אַייסְכינֶס : בִּפְרֹחַפֶּרַח הַנְּעוּרִים הַמָּתוֹק הוּא חוֹשֵׁק בְּנַעַר, 15 מִתְאַוֶּה לִירֵכַיִם וּלְפֶה מָתוֹק . ראויה לציון העובדה, שבשיר זה המבע איננו מבע אישי, אלא מנוסח כאמת כללית . סולון, שפעל בסביבות 600 לפנה"ס, עדיין כתב בלשון שירית גם את חוקיו ; אין זה בלתי סביר להניח ששיר זה משמש אף הוא כביטוי לכלל חברתי בלתי-כתוב במבנה הפוליטי האתונאי . אולם מה ההיגיון בנורמה כזו ? איזה ערך חברתי חשוב מקבל תוקף בהתקשרות פֶּדֶרסטית כזו ? ההסבר לדבר נעוץ בתפקידם הלא-ארוטי של קשרים אלה . העולם היווני התקיים בתקופה שבה עדיין לא היו קיימים מוסדות אשראי וביטוח ציבוריים ; הבטחת היחיד את עצמו נעשתה באמצעות דרכי התקשרות שונות — נישואין, ברית אירוח ( xenia 16 — ברית בין יחידים שנתפסה כקשר משפחתי, בדומה למוסד הסנדקות מאוחר יותר ) וידידויות שונות, שאף הן שימשו מענה לאינטרס הדדי . כפי שעולה מעדויות שונות, יחסים פּדרסטיים שימשו בספרטה גם ליצירת בריתות בין יחידים, ובתבנית הרחבה 17 הפונקציה יותר אף ה...
אל הספר