פרק כב : אפילוג 275 כצוואה למען הדורות הבאים . הבקבוק, והצוואה בתוכו, נמצאו בין הריסות הגטו . בשנת 1946 , בפרץ השראה של לילה אחד בעודו ספון בחדר בית מלון בארגנטינה, כתב קוליץ את הסיפור ביידיש, כדי לפרסמו בגיליון יום הכיפורים של העיתון די יידישע צייטונג . כעבור שנה הסיפור פורסם בשנית, הפעם בניו יורק, בתרגום לאנגלית וללא שם המחבר, ומכאן ואילך קיבל הסיפור חיים משל עצמו . בשנת 1953 הונחה מעטפה על שולחנו של אברהם סוצקבר, המשורר ועורך כתב העת היידי די גאלדענע קייט בתל אביב, שעליה נרשם : "צוואה שנכתבה בגטו ורשה" . על הטקסט או המעטפה לא נרשמה המילה "סיפור" ולא שם המחבר, וגם לא מקור העיתון הארגנטיני שבו הסיפור פורסם לראשונה . בשנת 1954 ערך אברהם סוצקבר את הטקסט, ופרסם אותו ב די גאלדענע קייט , כתב העת ביידיש החשוב ביותר לאחר השואה, כמסמך אותנטי שנמצא בתוך בקבוק בין חורבות גטו ורשה . בינתיים הסיפור תורגם לגרמנית, צרפתית, אנגלית, הולנדית ופולנית, ובכל מקום עורר הדים עצומים והתרגשות גדולה . גם אנשי רוח רבים קראו אותו, ובהם תומס מאן, יצחק בשביס-זינגר והפילוסוף היהודי הנודע עמנואל לוינס . צבי קוליץ ה...
אל הספר