דרכה המדינית של הנהגת ישראל: האומנם סרבנות ישראלית לכל אורך הדרך?

146 || “יבוא יום ויפתחו את הארכיונים“ מדיניותה של ישראל כרוכה ושזורה בעמדות של מצרים בסוגיית השלום עם ישראל בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, ובעיקר מאז עליית סאדאת לשלטון ( ספטמבר 1970 ) . הניסיונות להבין את המדיניות הזאת מתאפיינים בפרשנויות סותרות ובמחלוקות נוקבות במחקר ההיסטורי, בתקשורת, בתודעת הציבור ובדעת הקהל לא רק בארץ אלא גם בארצות הברית, באירופה ואף במדינות ערב . הגורם העיקרי לכך הוא היעדר חומר ראשוני ממקורות ארכיוניים מצריים, שיאפשר להבין, לאשש ולאפיין את עמדותיה של מצרים ומדיניותה בסכסוך עם ישראל בצורה בהירה ומדויקת יותר מכפי שהדברים עומדים כיום, 49 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים . לצד המחלוקות ידוע היטב שסאדאת שב וחזר על דרישתו הבלתי מתפשרת שישראל תתחייב מראש לנסיגה לקווי 4 ביוני 1967 ותפנה את כל השטחים שכבשה במצרים, בירדן ובסוריה כתנאי לפתיחת משא ומתן על הסדר מדיני עם מצרים . הוא הבהיר זאת בכל המגעים המדיניים שנערכו וגם בהצהרות ונאומים ; “מצרים 483 סאדאת אף לא תוותר על אף אינץ‘ אחד מהטריטוריות הערביות“, הצהיר השליט המצרי . תבע החזרת הזכויות של הפלסטינים על פי החלטות האו“ם וה...  אל הספר