מדיניות ישראל בצל איומי מלחמה: הצעה להסדר ביניים בעל “מידה מרבית של סיכוי“

1973 : פעילות מדינית נמרצת בחודשים שקדמו למלחמה || 131 מלחמה ובשל כך נטו להגמיש את העמדות המדיניות . יש לציין שהדיונים שנערכו בישראל סביב המתיחות ואיומי המלחמה באביב 1973 הביאו לימים לטענות שבדיונים האלו, וביחוד בדיון שנערך בלשכתה של גולדה מאיר ב- 18 באפריל עם הקבינט המדיני-בטחוני והצמרת הביטחונית של ישראל, בחרו בעצם גולדה, דיין, אלון וגלילי במלחמה ודחו את 427 האפשרות של התקדמות מדינית ברוח הצעותיו של איסמאעיל, שיכלה למנוע מלחמה . אין ספק שראש הממשלה, סגנה, שר הביטחון וישראל גלילי ידעו כי סירובה של ישראל לדרישותיה של מצרים עלול להוביל בסופו של דבר למלחמה, והם לא רצו בה כלל, אולם הם סברו שקבלת התנאים המצריים ובראשם חזרה לקווי 4 ביוני 1967 בכל הגזרות תסכן מאוד את עתידה של ישראל ועל מנהיגיה מוטלת החובה להגן על האינטרסים של המדינה גם במחיר של איומי מלחמה, כפי שנכתב במברק אל השגריר רבין שנה קודם לכן . במברק אל השגריר דיניץ, שנשלח לאחר ההתייעצות המדוברת, נאמר : “רוה“מ קבעה כי על אף ביטחוננו בניצחון, אינטרס עליון שלנו למנוע מלחמה ככל שהדבר תלוי בנו“ . בהמשך פורטו כמה צעדים למנוע מלחמה ובהם עד...  אל הספר