1971 : האומנם על סף פריצת דרך מדינית והאם הוחמצה הזדמנות לשלום ? || 57 של דיין . היא דחתה את הדרישה המצרית לנסיגה ישראלית חד-צדדית מתעלת סואץ “כשלב ראשון לקראת לוח זמנים שייקבע לאחר מכן לביצוע שאר סעיפי החלטת מועצת הביטחון [ 242 ] “, כלומר נסיגה משאר השטחים שכבשה ישראל ב- 1967 , אבל שבה והזכירה את עמדת ישראל מאז 1967 שאפשר לנקות ולפתוח את התעלה לשיט גם ללא 152 נסיגה ישראלית, ובלבד שהפסקת האש תישמר . בכל מקרה החלטות הממשלה בסוגיה הזו היו סימן ראשון לנכונותה של ישראל לשקול נסיגה מקווי היסוד של הממשלה, שהיו המשך ישיר למדיניות ממשלת אשכול : לא תהיה נסיגה כלשהי בגזרה המצרית ללא חתימת הסכם שלום עם מצרים . למשל יום לפני נאומה של גולדה בכנסת כתב שר החוץ אבן לשגרירים רבין ותקוע כי העיקרון שאין נסיגה מקווי הפסקת האש עד לכינון השלום בגבולות מוסכמים חייב להנחות את מדיניותנו [ . . . ] ( ועם זאת ) נביא לידי ביטוי את העמדה שקבענו מאז קיץ 1967 בעד 153 פתיחת התעלה לשיט בין-לאומי ללא אפליות“ . דווקא עמדותיו של אבא אבן, שלימים הציג את עצמו כ“יונה מתונה“, היו מדי פעם נוקשות מאוד . למשל בישיבת הממשלה ב- 7 ...
אל הספר