בעת שנפגשנו היה דרקץ' נשוי טרי לרופאה בבית חולים בדרום ואב לילד קטן . הוא הגיע ארצה בנעוריו ממדינות ברית המועצות לשעבר ועבר את כל התחנות הישראליות . לאחר שסיים את שירותו במג"ב ביקש ללמוד עבודה סוציאלית כדי לתרום לחברה וגם כדי למצוא עבודה יציבה, המציעה אופק תעסוקתי ומינימום של ביטחון כלכלי . חבר שניגש למיונים בשירות בתי הסוהר הציע לו לפעול כמותו ולנסות את מזלו שם . דרקץ' העדין, שאינו שש לאלימות, היסס ובסופו של דבר הסכים . ב ‑ 2005 התקבל לשורות הארגון כסוהר לבני נוער וב ‑ 2009 השלים תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תוך מילוי תפקידו . אחרי סיום לימודיו החל לשרת כעובד סוציאלי בכלא רמון, שם נחשף למראות קשים ולמציאות העגומה בין החומות והעריך כי בכובעו החדש יוכל לתרום לאיכות החיים המפוקפקת של אנשים הכלואים בגין עבירות שונות הרחק מביתם וממשפחתם . הוא קיבל חדרון קטן והגדרת תפקיד חדשה . דבר אחד צרם לו מההתחלה : הצורך להתייצב מול מטופליו במדים המעוררים בהם רתיעה וריחוק . שב"ס, זאת למדתי, החליט לפני כמה שנים שהשירות הסוציאלי שהוא מציע לכלואים יתבצע במסגרת העסקת סוהרים שהם גם עובדים סוציאליים . כל...
אל הספר