לפיטורים של חבריו ושלו ? האם המידע שלו שווה את זה ? האם חבריו יתמכו בו ויתעקשו יחד איתו על טוהר המידות ועל חשיפת המידע לציבור ? העובד הממוצע יענה על מרבית השאלות הללו ב"לא" רם וברור . הוא יוריד את ידו, לא ייגע במשרוקית וימשיך בשלו . עם הזמן ילמד לא לראות את הכשלים, לעקוף אותם, ויהיו גם כאלה שאפילו יזכו בנתח ממעשה השחיתות . וישנה סוגיה טעונה נוספת, המקשה מאוד על חושף השחיתות לפתוח את הפה ולהצביע על הכשל : קיים קושי מערכתי מובנה ומהותי להבחין בשחיתות ולהגדיר אותה . הקושי הזה הוא מנת חלקם של כל השחקנים ‑ מבן / בת הזוג של החושפ / ת ועד השופט שהם עתידים לפגוש . במקרים רבים מספור נתקלתי בתגובות של גורמים שונים, שטענו כי אביר היושר שייצגתי כלל לא חשף שחיתות, אלא מדובר בעובד בעייתי ומעצבן ותו לא . למדתי שכאשר לא רוצים לראות דברים, לא רואים אותם . חושף שחיתות עקשן, מהסוג הקלאסי, משקיע זמן רב והמון אנרגיות בשכנוע סביבתו שאכן יש משהו בדבריו . לפעמים מדובר במאמץ של שנים, ולפעמים מספיקות שתיים ‑ שלוש שיחות . ככל שהסביבה נוטה יותר לעצום את עיניה מול מעשה השחיתות, כך תקשה על העובד מלאכת הורדת הקטרקט ...
אל הספר