המזון עצמם . הם מגיעים לעבודה מוקדם בבוקר, מחתימים כרטיס ומתחילים לפרוק את הסחורה ולסדר, והכול תמורת שכר מינימום . אליצור היה נסער וכעוס . הוא גילה כי מנהליהם של מסדרי המדפים מחקו להם שעות עבודה, ולעתים אף ימי עבודה שלמים . דוחות הנוכחות של הסדרנים "שופצו" ושכרם, הנמוך ממילא, נגזל מהם בגסות . מדוע עשו זאת ? על מנת לעמוד ביעדים . קיצוץ הימים והשעות סייע למנהלים לעמוד ביעדי ההוצאות הנמוכים והלא ‑ ריאליים שהציבה עבורם ההנהלה, והם אף קיבלו בונוסים עבור עמידתם ביעדים ‑ על חשבונם של העובדים האומללים . מקוממת לא פחות היתה תגובת מנהליו של אליצור לממצאיו החמורים . ״אתה מסתבך״, הזהיר אותו מנהלו הישיר . ״אלה אנשים שלא כדאי להתעסק איתם . הם מקושרים היטב בחברה . שמע לי ותגנוז את הדוח הזה״ . אליצור סירב להמלצה לעזוב את העניין . ״זו העבודה שלי", טען . "בשביל זה מעסיקים אותי . נעשה פה עוול נורא״ . כך אמר והגיש את הדוח . התגובה היתה מהירה וחדה . מנהליו העבירו אותו לתפקיד אחר, האשימו אותו בחוסר ציות ופיטרו אותו מהיום למחר, ללא שימוע . כדי להסיר ספק, ״אותו״ אינו המנהל שמחק שעות עבודה וגנב מהעובדים המסכני...
אל הספר