גלעד שפירא 42 הגדול, ואף הוא חובק שני פרקים : האחד יציג את תפקודו הייחודי כפול הפנים של המינוח הפרשני השגור בספרות המדרש, כפי שהוא מופיע במדרש הגדול, לעיצוב מסגרות טקסטואליות ברצפים הדרשניים, תוך כדי דגימה של דיבורי הצעה רווחים כגון "דבר אחר", "מלמד ש", "מגיד הכתוב" וכד׳ . השני יתמקד בתפקודו של דיבור ההצעה "זהו שאמר הכתוב" כאפיון פואטי של החיבור כולו על יסוד הסדירויות של היחסים בין הפתיחות המפויטות לרצפים הדרשניים שבעקבותיהן . סדירויות אלה חובקות את החיבור כולו כמימוש של האקספוזיציה בשערו של מדרש הגדול, ותודגמנה באמצעות עיון בפרשת "בראשית" . חלק ג׳ מציג עיון ביחידה טקסטואלית אחת - סיפור בתר‑‑דרשני - כמגלמת את מאפייניו של מדרש הגדול כולו ואת תהליכי היווצרותו . בתוך כך חוזרים ועולים שלושת ההיבטים - מקומו של מדרש הגדול בתוך הספרות היהודית, הפרשנות ותפקודה ודמות המחבר כדברי סיכום .
אל הספר