פרק שני: הקיבוץ של צביה ויצחק

הקיבוץ של צביה ויצחק | 83 ובסביבתו, פה ושם צוטטו דברים שאמרו באספות חברים, אך זה כמעט הכול . רבן התעניין מתי עלה על הדעת להקים קיבוץ שכל מייסדיו ניצולי השואה והאם עוד בפולין, בתום המלחמה, חשבו על כך . לובטקין וצוקרמן סיפרו שאכן הרעיון עלה בקרב חוגים שונים בתנועה החלוצית וכי בקרב שרידי דרור זו הייתה המוטיבציה : הקמת קיבוץ משלהם על שם חבריהם לתנועה ולנשק, שלא נשארו בחיים . בפולין היה זה בגדר רעיון . כדי להגשימו, היה עליהם להוכיח שבכוחם להקים בעצמם יישוב "לאחר שנות שואה, נדודים, מחבואים ורעב" ולבסס אותו . אך לא זו הייתה המשימה הקשה, אלא לרכוש אמונם של הוותיקים ולהשיג תמיכה מצד מוסדות היישוב לשם הקצאת קרקע ומשאבים . החשש העיקרי, הסבירו לו, היה כי הניצולים "לא יובנו ולא יתקבלו על ותיקי התנועה בארץ, מאחר שצעירינו עברו שבעה מדורי גיהינום בשואה, בברה"מ, בפרטיזנקה, ובכל אשר היו, פעלו והסתתרו" . תובנות אלה הניעו אותם לחתור לארגון שרידי התנועה כקבוצה נפרדת . בהתחלה, "חברים רבים נשלחו כבודדים למשקים שונים, ולא תמיד מצאו את מקומם ואת עצמם ביישובים הוותיקים האלה, בין חברים שחוויות השואה והמלחמה — חו...  אל הספר