32 | כל השאר הוא אלמוות בעינים עצומות, בחרדת לב ותוגה, מול השמש . המבינים לך חברים וידידים ? כמה הייתי רוצה להיות על ידך . ללטף את שערותיך ולשתוק . צביה . מלא לבי מלבטא לך מה בו . לא שמחה . לא אביב — את . הייתי רוצה לשיר לך שיר ואני אִלם . הייתי רוצה ללטף את ראשך העיֵף ואני רחוק" . 46 החברים לא הבינו או בחרו להתעלם וככל שחלפו הימים, גברה המועקה . לובטקין לא הרגישה בבית : אמנם הייתה מוקפת חברים וידידים, אך אלה הובילו אותה למעין סיבוב הופעות בנושא החורבן והמרד . זה היה מתיש . "הנני מוכרחה 'להזכיר' לי בכל פעם שהנני בארץ ישראל", כתבה לצוקרמן, ובפומבי אמרה : "כל היום אינני יכולה להשתחרר מההרגשה שאני כאילו בדז'לנה" והתכוונה לקומונה של דרור בוורשה . הוותיקים, מצידם, מצאו בזה עוד חיזוק לקשר בין המחתרת בגטו לבין היישוב, ודאי לתנועה . אני בארץ ואותה לא ראיתי, כתבה לצוקרמן וביקשה לשמור את מה שכתבה לו בסוד : "אני כולי מבולבלת ומטומטמת . מכל פגישה יש לי 'מצב רוח' לפניה ואחריה ולכן תפִלה בלב שכל ה'קונצים' האלה יגמרו כבר ואוכל לנסות להתחיל מחדש ואולי אז אוכל גם לסדר יותר את רשמי ורגשותי" . לוח הזמנים...
אל הספר