39 בשנה הגורלית ,614 אחרי שהפרסים התקיפו את אנטיוכיה שבסוריה, נעו דרומה לאורך החוף דרך קיסריה והגיעו לירושלים, הקימו צבאותיו של המלך הסָסַני ח'וסרו השני מגדלי מצור מחוץ לעיר, הבקיעו את חומותיה ופלשו לתוכה . עם כל ההבנה להגזמות ולמליצות שאנו מוצאים במקורותינו, אפשר לומר בוודאות כי פלישה זו הייתה המאורע ההרסני ביותר שפקד את העיר הקדומה והקדושה הזאת מאז שנת ,135 שבה שמו כוחות הצבא הרומאי קץ למרד בר-כוכבא וגירשו את האוכלוסייה היהודית . ארץ ישראל לא ראתה פרץ כזה של אלימות או חורבן יותר מארבע מאות שנה, למעט פשיטות ביזה של נזירים ( בעיקר בסביבות אנטיוכיה ) , התקוממויות שומרוניות, מרידה קטנה בעת שלטונו של גאלוס קיסר, והנזקים שגרם יוליאנוס הכופר . אוכלוסיית הנוצרים בַּאזור אמנם גדלה בתקופה זו, אך הוא נותר בדרך כלל מסביר פנים ליהודים המקומיים ; הם טיפחו חוג גדל והולך של חכמים ויישוביהם פרחו במיוחד בגליל . 1 כתות פגניות מסורתיות מקומיות המשיכו לפרוח לצד ההלניזם המסורתי, והדבר הביא לידי כך שבשלהי העת העתיקה החלו הפגנים להיקרא בפשטות "הלנים" . פלישת הפרסים הסָסנים אחרי ארבע מאות שנים שלווֹת הנחיתה ...
אל הספר