222 אישרנו בעצב שפה גרוע יותר מבמחנה הקודם . רצפת האוהל החשופה והרטובה כיסתה את הרגליים בשכבת בוץ, הגג וקירות הברזנט של האוהל התעופפו ברוח המחרישה את הדיבור . הצפיפות במקום מנעה את המנומנמים מלהילחם בכוח על מקומם על הדרגשים וגרמה להרגשת חולשה מדכאת של ה [ אסירים ה ] אחרים, שוויתרו מראש על כל ניסיון למצוא מקום ולישון על הדרגשים . ארוחת הצהריים הוגשה כשעה לאחר בואנו והביאה עימה סוג של בשורה רעה : לא היו לנו צלחות או קערות, ולא לאיש בכל המחנה — שלא הוכן ל"אורחים החורפיים" . רגעים ארוכים עמדנו חסרי אונים סביב סירי המרק, וברצון היינו דולים מהם את המרק בכפות ידינו . לדאבוננו, נכון יותר למזלנו, החום הגבוה של המרק מנע זאת מאיתנו . תחילה עמדנו אובדי עצות ולא אִפשרנו לאחרים להידחף למקום שכבשנו ליד הסיר . ספגנו את חום המרק הרותח, חיממנו את הידיים באדים המתנשאים מהסיר ומורעבים הסתכלנו על האוכל המיוחל בכיליון עיניים . לבסוף נמצא פתרון למצב : קיבלנו פיסות נייר שאותן גלגלנו בצורת גביע והושטנו בכיוון מצקת המרק . גביע הנייר לא החזיק את הנוזל שנשפך אליו, הוא נרטב מיד ונטה על צידו . הידיים נכוו במאמץ לאח...
אל הספר