182 המסדרים . ראינו שמוציאים קלסרים ומסמכים ממִנהלת המחנה, עורמים אותם בערֵמות ושורפים . כל הרישומים, הסטטיסטיקות וארכיון פשעי הנאצים שנאספו בקפידה — עלו באש ובעשן . פקודות והוראות התפזרו ברוח . סוף-סוף משהו קורה ! שמחתי מאוד ועודדתי את חברי העצובים שהחירות שלנו היא רק עניין של ימים אחדים, ואפילו לא שבועות . הרי הגרמנים הנסוגים לא יגררו אותנו עימם ברחבי אירופה . הם יאבדו אותנו בדרך, ובקיצור, אנחנו רבים יותר מהשומרים . בדרך כלשהי זה יסתדר ! אט-אט השתפר מצב הרוח הכללי, ובייחוד אחרי שחולק לנו כל מלאי המזון שהיה מאופסן במחסנים . כל אחד מאיתנו קיבל שתי פרוסות לחם, מעט מרגרינה, ואחדים אף קיבלו נקניק . אכלנו מיד את כל הכמות שקיבותינו המוחלשות היו מסוגלות להכיל . "להסתדר בחמישיות ! " יצאנו מבעד לשער המחנה, והשומרים ספרו אותנו כרגיל . אנחנו בדרך . הסתובבתי לאחור והבטתי בפעם האחרונה לעבר המחנה שבו שהיתי 16 חודשים . חשבתי ביגון על האלפים שלא זכו להגיע לרגע היציאה . נזכרתי בעבודת הפרך של ימים לא-מועטים . צעדנו קדימה, נושאים מתחת לבית שחיינו שמיכת צמר שהייתה כל רכושנו . דיברנו על העבר ונזכרנו בקדוש...
אל הספר