תפיסת שטיינר את המונותיאיזם היהודי 919 לחוקי ההיגיון, ולכן אין זה הגיוני להכניס אל תוכו סתירה לא הגיונית — ובמילים אחרות אלוהים אינו כל יכול ( ראו להלן, בסעיף הבא ) , כי הוא כפוף להיגיון שאליו כפופים בני האדם . הנימוק ההגיוני, לכאורה, ששטיינר מציג כאן לשם אישוש תובנותיו נאמר על ידו מבלי שיבחין שהקושי ( האבסורד ) שהוא העלה ניתן לפתרון תיאולוגי פשוט, ושטיעונו רחוק ממחשבת המקרא והיהדות . במחשבה זו, אלוהים אינו מובס בעת שהוא נענה לאחד משני עמים יריבים, משום שאינו מחויב אף לאחד מהם — הוא בוחר להיענות למי שראוי שהוא ייענה לו מבחינת הישמעותו למצוותיו, או על פי רצונו ודרכי הנהגתו . אף ששני העמים התפללו לניצחון במלחמתם זה כנגד זה, רק אחד מהם היה ראוי לנצח בה, ואילו האחר — ראוי היה שיפסיד, גם אם בניו ביקשו ניצחון מאותו אֵל . במחשבה היהודית, הגורם המניע את גלגלי ההיסטוריה הוא ההנהגה האלוהית, וזו קשורה במעשיהם המוסריים של בני האדם — כיחידים וכעמים . אלוהים מעלה ומוריד ממלכות מטעמים הקשורים לאופני הנהגתו את עולמו, ולכן הוא נוקט יד קשה גם כלפי 64 אך את עצמו אין אֵל עמו, בעת שהוא רוצה לחנכו או לצְרוֹ...
אל הספר