יחסו של שטיינר לציונות ולמייסדיה 555 הלוואי שבני אדם היו מקנים ערך רק להשפעות ההדדיות ש ין ינדיווידו לים , כאשר אין זה מעלה או מוריד אם האחד הוא יהודי והשני הוא גרמני : ם ני מוצ שהו נחמד — ני מח ותו ; ם הו דוחה — ני מתחמק ממנו . העניין הוא כה פשוט שבכלל טיפשי לאומרו, אולם, כמה טיפשי יהיה לומר את ההיפך ! ( שטיינר, געגועי היהודים לפלשתינה, עמ' 199 ) . מהו אופי ההומניזם הליברלי, ששטיינר ראה כפתרון הולם יותר מהציונות, ל"שאלת היהודים" ? שטיינר דוגל בעיקרון שאנו מכירים באנושיותו של האדם כיוון שהוא אדם . את האנושיות שבאדם חושפת ההתמקדות באינדיווידואל, נושאו של ה"אני" האנושי, פרט בתוך יקום אנושי, ולטענתו, "אין זה מעלה או מוריד אם האחד הוא יהודי והשני הוא גרמני" . אך האם באמת אין זה מעלה או מוריד ? ואם כן, מי הוא זה שמבחינתו אין זה מעלה או מוריד ? ייתכן שדווקא לאדם העומד מולנו חשוב מאוד שהוא יהודי או גרמני . הכרזה זו של שטיינר, שקִסמה רב ככל הכרזה על אחדוּת בני האדם, עשויה להוביל בנקל לעמדה הקוראת לאדם אחר ( או לקבוצת אנשים ) , לוותר על מרכיבי זהות שלו, כדי שאנושיותו תוכל לבוא לידי ביטוי, וכדי ...
אל הספר