פרק יט על ההשתלהבות

על הידיעה והדעה 638 צמיחת ההשתלהבות 5 הרי לא יכול היה להיות אחרת : האם מי שכבר כפה על עצמו דעה לא יהיה נכון לכפותה גם על אחרים ? מי יכול באמת לצפות מאדם להשתמש בטיעונים ובשכנוע כאשר הוא מדבר עם אחרים אם שכלו אינו רגיל להשתמש בהם בהתמודדותו עם עצמו ? מי שפועל נגד כשריו שלו נוהג עריצות ברוחו שלו, ונוטל לעצמו את הזכות השייכת לאמת לבדה : הסמכות לחייבנו להסכים מתוקף סמכותה בלבד, כלומר בהתאם לדרגת הברירות שהיא נושאת עמה . 3 בהזדמנות זו אטול את החירות לחשוב על יסוד שלישי להסכמה, שאצל מקצת האנשים יש לו אותה הסמכות שיש לאמונה או לתבונה, והם מסתמכים עליו באותו הביטחון . כוונתי להשתלהבות, 66 הדוחה את התבונה ורוצה לכונן התגלות בלעדיה, ובכך, למעשה, שוללת הן את התבונה הן את ההתגלות, ובמקומן מציבה את הדמיונות הבלתי מבוססים שבמוחו של אדם, ומתייחסת אליהם כאל בסיס הן לדעות הן להתנהגות . 4 התבונה היא התגלות טבעית, שבה אבי האור הנצחי ומקורה של כל ידיעה מוסר לבני המין האנושי את חלקה של האמת שהציב בתחום השגתם של כושריהם הטבעיים . התגלות היא תבונה טבעית המתרחבת על ידי מערך תגליות שהאל מוסר ישירות, והתבונה מב...  אל הספר