ספר רביעי, פרק ח 553 החשובה והמהוללת שמתהדרים בה כאילו היא הבסיס לכל הוכחה יכולה לשמש כדי לאשר אותן — ולשם כך אכן משתמשים בה לעתים קרובות — כל מה שהיא מראה מסתכם בלא יותר מכך שאפשר לומר את אותה המילה על עצמה בוודאות רבה ובלא ספק באשר לאמיתותה של טענה כזו ; ויורשה לי להוסיף גם שבלא שום ידיעה ממשית . 3 הרי כך, כל אדם נבער ביותר — אם הוא רק יכול לטעון טענה ויודע למה הוא מתכוון כאשר הוא אומר "כן" או "לא" — עשוי ליצור מיליון טענות ולהחזיק בהן בוודאות שאינה יכולה להיות מוטעית, ובכל זאת לא לדעת מתוך כך אפילו דבר אחד בעולם . כך הן טענות כגון "מה שהוא נפש הוא נפש", או "נפש היא נפש", "רוח היא רוח", "צַלְמִית ( fetiche ) היא צלמית", 24 וכולי . כל אלה שקולים לטענה "מה שהנו, הנו", כלומר מה שיש לו קיום, יש לו קיום, או מי שיש לו נפש, יש לו נפש . אבל האם יש בזה יותר מאשר משחק ריק במילים ? הרי זה כמו קוף המעביר צדפה מיד אחת לשנייה, ואם רק היו לו מילים, אין ספק שהיה יכול לומר שהצדפה ביד ימין היא הנושא והצדפה ביד שמאל היא הנשוא, וכך היה יכול ליצור טענה ברורה מעצמה על הצדפה : צדפה היא צדפה ; אבל כל זה לא ...
אל הספר