פרק ד על ממשיותה של ידיעתנו

על הידיעה והדעה 510 ראשית, כך הדבר בכל האידיאות הפשוטות 4 היא לבדה מקנה ערך להגיונותינו ; ידיעתו של אדם אחד עדיפה על פני זו של רעהו בשל כך שהיא ידיעה של דברים כפי שהם בממשות, ולא של חלומות ודמיונות . 2 לכך אני עונה שאם ידיעתנו על האידיאות שלנו מסתכמת בהן עצמן, ואינה מגיעה רחוק יותר כאשר מתכוונים לדבר מה רחוק יותר, אזיי מחשבותינו הרציניות ביותר אינן מועילות יותר מאשר חלומותיו של מוח מעורער, ולאמיתות הבנויות עליהן אין משקל רב יותר מאשר למה שאומר אדם הרואה דברים בבירור בחלום ומבטא אותם בביטחון גדול . אבל אני מקווה להבהיר לפני תום דבריי שהדרך לוודאות באמצעות ידיעת האידיאות שיש לנו עצמנו, מרחיקה להגיע מעט יותר מאשר דמיון גרידא, ואני מאמין שיתברר שכל הוודאות שיש לאדם לגבי אמיתות כלליות אינה נעוצה בשום דבר אחר . 3 ברור שהרוח אינה מכירה דברים באורח בלתי אמצעי, אלא רק בתיווך האידיאות שיש לה שלהם . לכן ידיעתנו ממשית ( real ) רק כל עוד יש התאמה בין האידיאות שיש לנו ובין ממשותם של הדברים . אבל מה ישמש כאן בתור קריטריון ? איך תדע הרוח, כאשר אינה תופסת דבר מלבד האידיאות שלה, שהן מתאימות לדברים עצמם ...  אל הספר