על הידיעה והדעה 476 4 ראשית, באשר למה שנוגע לסוג ההתאמה או האי-התאמה הראשון — זהוּת או שונוּת . כאשר יש לרוח תחושות או אידיאות כלשהן, פעולתה הראשונה היא לתפוס את האידיאות שיש לה, וככל שהיא תופסת אותן — לדעת מהי כל אחת מהן ; רק על ידי כך היא תופסת את השונוּת ביניהן, ואת העובדה שאידיאה אחת אינה אידיאה אחרת . זה הכרחי לחלוטין שאלמלא כן לא היו יכולים להיות לא ידיעה, לא חשיבה הגיונית, לא דמיון ולא מחשבות מובחנות בכלל . על ידי כך תופסת הרוח בבירור, ובלא שתוכל לטעות, שכל אידיאה מתאימה לעצמה ושהיא מה שהנָה, ושבין כל האידיאות המובחנות יש אי-התאמה, כלומר שאחת אינה האחרת ; ואת זה היא עושה בלא שום מאמץ, טרחה או היסק, אלא במבט ראשון, מכוחה הטבעי לתפוס ולהבחין . [ לוגיקנים ] מומחים אמנם צמצמו זאת לחוקים כלליים : מה שהנו הנו, ואותו הדבר אינו יכול להיות ולא להיות , כדי שיהיו מוכנים לשימוש בכל המקרים שבהם יכול להיות צורך לעיין בכך ; אבל ודאי שכושר זה מופעל תחילה על אידיאות פרטיקולריות . מיד כשנמצאות ברוחו של אדם האידיאות שהוא קורא להן "לבן" ו"עגול" הוא יודע, בלא שתיתכן בכך טעות, שהאידיאות האלה הן בדיוק...
אל הספר