פרק ח על מונחים מופשטים וקונקרטיים

ספר שלישי, פרק ח 427 הם מראים את שוֹנוּתן של האידיאות שלנו 2 המבדילות את הדברים לסוגיהם . היות שכל אידיאה מופשטת היא אידיאה מובחנת, כך שמבין כל שתיים, אחת לעולם לא תוכל להיות האחרת, הרוח תופסת את השונות ביניהן בידיעתה האינטואיטיבית ; ולכן, בטענות, אין שתי אידיאות שלמות שאחת מהן יכולה להיות מזוהה עם האחרת . אנו רואים זאת בשימוש הרגיל בשפה, שאינו מאפשר לשתי מילים מופשטות, או לשני שמות של אידיאות מופשטות, להיות מזוהות זו עם זו . קרובות ככל שיכולות מילים אלו להיראות, ועם כל הוודאות שיכולה להיות בדבר היות האדם בעל חיים, או רציונלי, או לבן, כבר בשמיעה הראשונה תופס כל אחד את שקריותן של הטענות הבאות : אנושיות היא חייתיות או רציונליות או לובן ; וזה ברור לא פחות מכל אחת מן האקסיומות המקובלות ביותר . כל טענות החיוב שלנו הן אפוא קונקרטיות, כלומר טענות המאשרות לא שאידיאה מופשטת אחת היא אחרת, אלא שאידיאה מופשטת אחת נלווית לאחרת . בעצמים יכולות אידיאות אלו להיות מכל סוג ובכל השאר הן כמעט רק אידיאות של יחסים ; ובעצמים, השכיחות ביותר הן אידיאות של כוחות . לדוגמה, הטענה "האדם הוא לבן" משמעה שהדבר שיש לו...  אל הספר