פרק יט על אופני החשיבה

ספר שני, פרק יט 195 כך התפיסה המלווה בפועל כל רושם שנוצר בגוף במושא חיצוני וקשורה לכל רושם כזה, היות שהיא מובחנת מכל ההתאפנויות האחרות של החשיבה, מקנה לרוח אידיאה מובחנת שאנו קוראים לה "חישה", וזהו כביכול השער שדרכו נכנסת כל אידיאה אל תוך השכל באמצעות החושים . אותה אידיאה, כאשר היא שבה ומופיעה בלא שמושא דומה פועל על החישה החיצונית, היא הזיכרון ( remembrance ) . אם הרוח מחפשת אותה ומוצאת אותה בעמל ויגע ומביאה אותה שוב לנגד עיניה, זוהי היזכרות ( recollection ) . אם היא מוחזקת שם במשך זמן רב ונבחנת במדוקדק, זוהי התבוננות ( contemplation ) . כאשר אידיאות צפות ברוחנו בלא שום עיון פנימי או השגחה של השכל, זה מה שמכנים הצרפתים Rêverie , ובלשוננו שלנו בקושי יש לזה שם . 57 כאשר אנו מבחינים באידיאות המופיעות לפנינו ( שכן כפי שכבר הראיתי במקום אחר, כאשר אנו ערים, תמיד יש שרשרת של אידיאות המחליפות ברוחנו אחת את רעותה ) והן נרשמות כביכול בזיכרון, זוהי שימת לב ( attention ) . כאשר הרוח קובעת את מבטה באידיאה כלשהי בכובד ראש ומתוך בחירה, וחושבת עליה מכל הכיוונים, ואינה עוצרת בשל פיתוין הרגיל של אידיאות...  אל הספר