פרק יז על האינסוף

ספר שני, פרק יז 179 אידיאת הסופי נרכשת בקלות איך אנו מגיעים לאידיאות האינסוף אידיאת המרחב שלנו היא בלא גבולות המוגבלות . אין ספק שהן מכילות בתוכן את כל השלמויות האפשריות ; אבל אני אומר שזו דרכנו ליצור לעצמנו מושג שלהן, ושאלה האידיאות שיש לנו של אינסופיותן . 2 היות שעל הסופי ועל האינסופי מסתכלת הרוח כעל התאפנויות של השתרעות ושל מֶשך, הדבר הבא שיש לתת עליו את הדעת הוא כיצד הרוח רוכשת אותן . באשר לאידיאת הסופי אין קושי גדול . החלקים הגלויים של ההתפשטות אשר משפיעים על חושינו נושאים עמם אל תוך הרוח את אידיאת הסופי, ומחזורי ההתחלפות הרגילים, שלפיהם אנו מודדים זמן ומֶשך, כגון שעות, ימים ושנים, הם אורכים תחומים . הקושי הוא איך אנו מגיעים לאידיאות הנצח ועוצם המרחב שאין להן גבולות, שהרי המושאים שעמם יש לנו מגע כה רחוקים מלהתקרב לגודל זה או מיחס כלשהו אליו . 3 כל מי שיש לו אידיאה של אורך קבוע כלשהו של מרחב, כמו רגל, מוצא שהוא יכול לחזור על אידיאה זו, ובצירופה לקודמת ליצור את האידיאה של שתי רגליים, ובהוספתה של שלישית ליצור את האידיאה של שלוש רגליים, וכך הלאה, בלא להגיע אף פעם לסוף חיבוריו — של אות...  אל הספר