פרק יג על אופנים פשוטים; ותחילה על אופני המרחב הפשוטים

ספר שני, פרק יג 137 אידיאת המרחב מרחב והתפשטות עוצֶם המרחב התאפנויות אלו של כל אידיאה פשוטה אחת ( שלהן, כאמור, אני קורא "אופנים פשוטים" ) הן אידיאות שונות ומובחנות לגמרי ברוח באותה מידה כמו אלה שיש ביניהן המרחק או הניגוד הגדולים ביותר : האידיאה של שתיים מובחנת מן האידיאה של אחת כפי שהכחול מובחן מחוֹם, או כפי שכל אחד מאלה מובחן מכל מספר ; ובכל זאת היא עשויה רק מן האידיאה הפשוטה של יחידה החוזרת על עצמה . וחזרות מסוג זה, כשהן מחוברות זו אל זו, יוצרות את האופנים המובחנים של תריסר, תריסר תריסרים, מיליון . 2 אתחיל באידיאה הפשוטה של המרחב . הראיתי לעיל ( בפרק ד ) שאנו מקבלים את אידיאת המרחב הן באמצעות חוש הראייה הן באמצעות חוש המישוש, ואני חושב שזה ברור כל כך, שאין צורך לטרוח להביא ראיות לכך שאנשים תופסים בחוש הראייה שלהם מרחק בין גופים בצבעים שונים או בין חלקיו של אותו הגוף, כפי שאין צורך להביא ראיות לכך שהם רואים את הצבעים עצמם ; וגם אין זה פחות ברור מאליו שהם יכולים לתפוס את המרחק בחשיכה באמצעות גישוש ומישוש . 3 מרחב זה, הנחשב רק כאורך שבין כל שני יֵשים כלשהם בלא להתחשב בשום דבר אחר ביניהם...  אל הספר