פרק ח כמה מחשבות נוספות על האידיאות הפשוטות שלנו

ספר שני, פרק ח 105 3 צַיָּר או צַבָּע שמעולם לא חקרו בדבר סיבותיהן, יש להם בשכלם אידיאות של לבן ושחור ושל צבעים אחרים באורח לא פחות ברור, מושלם ומובחן, ואולי מובחן עוד יותר, מאשר אצל הפילוסוף שהעסיק עצמו בחשיבה על טבען, וחושב שהוא יודע עד כמה סיבתה של כל אחת מהן חיובית או היעדרותית ; ואידיאת השחור אינה פחות חיובית ברוחו מאידיאת הלבן, אף על פי שסיבתו של צבע זה במושא החיצוני עשויה להיות העדר גרידא . 4 אילו הייתה כוונתי במפעל הנוכחי לחקור את סיבותיה הטבעיות ואת דרכיה של התפיסה הייתי צריך להציע את הטעם שלהלן לכך שסיבה של העדר עשויה, לפחות במקרים מסוימים, ליצור אידיאה חיובית : היות שכל תחושה נוצרת בנו רק באמצעות דרגות ואופנים שונים של תנועה ברוחות החיים שלנו, שמושאים חיצוניים מעוררים אותן בדרכים שונות, דעיכתה של כל תנועה קודמת חייבת ליצור תחושה חדשה באותה מידה של הכרח כמו השתנותה או התגברותה ; וכך היא מכניסה אידיאה חדשה, התלויה רק בתנועתן השונה של רוחות החיים באיבר זה . 5 אבל לא אקבע כאן אם כך הדבר אם לאו, אלא אַפְנֶה לניסיונו של כל אחד את השאלה אם צלו של אדם, אף על פי שאינו אלא העדר של אור...  אל הספר