190 חן למפרט זוכות להסכמה ולתמיכה בחוגים אינטלקטואליים, נתקלות בקשיים גדולים בכניסתן לבית הספר וברובן אינן ממומשות . ייתכן שהדבר הנכון לעשות הוא להותיר את בית הספר הקיים על כנו, להתבונן בתהליכי ההתפוררות ה"טבעיים" שהוא עובר במציאות הניאו – קפיטליסטית ולקוות שתהליכים אלו יחשפו בסופו של דבר את חוסר התוחלת שבדימויים הבית ספריים, ויעמידו את בית הספר העתידי במקום החברתי הפונקציונלי שלו — שמרטף ציבורי . אפשרות כזו אינה בהכרח רעה . היא תשׁחק את השפעתו המזיקה של בית הספר על הרחבת הפערים החברתיים, וגם אם לא תבטלם, הרי שלפחות לא תתרום להם . היא תאפשר לבית הספר העתידי ניסיון מחודש לגיבוש זהות אחרת, במציאות שבה הציפיות ממנו נמוכות יותר, ריאליות יותר וחונקות פחות . היא גם תחייב את בית הספר, בפעם הראשונה בתולדותיו, להקפיד על דאגה אמיתית לשלום הילדים . אל מול אפשרות ריאלית זו, אפשר לנסות להציב אלטרנטיבה חינוכית, ולו רק כדי להעמיד אידאה של schooling אחר, בבחינת אופק אפשרי אשר עצם קיומו מהווה מקור אנרגיה ומעניק תחושה של "אפשר גם אחרת" . הנחת היסוד לעמדה שתוצג להלן היא שאפשר לחשוב ברצינות על ההבטחה החברת...
אל הספר