188 ציליה דראפקין ב- 1945 חוּדש אחרי הפסקה ארוכה קשר המכתבים בין מנחם פוזננסקי לציליה דראפקין ( אשר תחילתו בינואר 1933 ) . שכנא נשקס שקד אז על הכנת כרך איגרותיו של גנסין, ופוזננסקי פנה לדראפקין לקבל ממנה מכתבים של גנסין, אם נשתמרו אצלה, ואגב כך גם עודד אותה לכתוב זיכרונות עליו . "שלושים-ושתיים שנה" לאחר מותו של גנסין, "אשר דמותו מצויה אתי לעתים קרובות אף לאחר מותו" - כפי שדראפקין כותבת בטיוטה לפתיחת הזיכרונות - ושנתיים לאחר מות בעלה "הטוב והנאה", היא מצאה בתוך עצמה "כוח לכתוב על גנסין רב-הקסמים" . אך זיכרונותיה נותרו רק בגדר טיוטות ( רובן-ככולן מ- 1945 ) , אשר הגיעו ארצה לאחר מותה באוגוסט 1956 - כמאה עמודים בכתב-יד ביידיש, בלולים בלמעלה ממאה-וחמישים עמודי טיוטות של מכתבים לפוזננסקי . המשלוח החמיץ את פוזננסקי, שמת בדצמבר באותה שנה, ונשמר במכון "גנזים" . ב- 1985 שלף שלמה צוקר ביגיעה ובמיומנות את דפי הזיכרונות מתוך ערֵמת הניירות, מִספֵּר אותם ותרגמם בכישרון לעברית ( "זיכרונות צילה לוין-דראפקין על א . נ . גנסין", בתוך 'אורי ניסן גנסין : מחקרים ותעודות', בעריכת דן מירון ודן לאור, מוסד ביאלי...
אל הספר