טקסטואליזם | 191 המשפט הסברים מאוחרים יותר של המחוקקים — למשל תצהיר החתום בידי רוב חברי בית המחוקקים באשר למה שהתכוונו אליו באמת ? עוד כלל מקובל של פרשנות הוא שיש לפתור כל חוסר בהירות שקיים בחוק חדש כך שהוא יעלה בקנה אחד עם חקיקה קודמת, ולא רק עם עצמו . אנו מניחים, במסגרת בירור ה"כוונה", שהמחוקק מודע לחוקים הקודמים הללו . מובן שמדובר בפיקציה, ואם היינו מחפשים בכנות את הכוונה הסובייקטיבית של המחוקק, היה סביר יותר למצוא אותה בטקסט ( ובהיסטוריית החקיקה ) של החוק החדש לבדו . העובדות מצביעות על כך שלמרות הצהרות תדירות הגורסות את ההפך, איננו מחפשים באמת את הכוונה הסובייקטיבית של המחוקק . אנו מחפשים כוונה "אובייקטיבית" : הכוונה שאדם סביר היה מבין מהטקסט של החוק, כפי שהוא מובן בתוך שאר גוף החקיקה . כפי שהגדיר בישופ בחיבורו הנושן, כשהרחיב על הניסוח הרגיל : "התכלית העיקרית של כל הכללים לפרשנות חקיקה היא לקבוע את הכוונה החקיקתית ; או, אם לדייק, את המשמעות שלנתין יש סמכות להבין ככוונת המחוקק" . לדעתי, הסיבה לכך שאנו מאמצים את הגרסה האובייקטיבית הזאת היא פשוט כי ממשל דמוקרטי, ולמעשה ממשל הוגן, אינם...
אל הספר